אם לומר בכנות, אני לא חושבת שחוויתי את הפיליפינים בצורה הכי אותנטית שאפשר.
עשיתי הרבה טעויות בתכנון של הטיול, ויש דברים שהיום אני מתחרטת עליהם והייתי עושה אחרת.
אבל מטעויות לומדים, ואם כבר, אז עדיף מכאלה של אנשים אחרים.
אז תנו לי להיות האדם האחר הזה ולחלוק אתכם את כל הטיפים שלי לאיך להימנע מהסיטואציה שבה הטיול גן עדן שכל החברים שלכם הבטיחו לכם הופך לסיוט.
1.קודם כל בריאות
אחד הלקחים שלמדתי די מהר במהלך הטיול הזה הוא שטיול טוב קם ונופל על מצב בריאותי.
באמת שלא זכור לי טיול אחר עם כ"כ הרבה מצבים בריאותיים הזויים- אני ועפר חווינו במהלך הטיול וירוס בטן וקלקול קיבה (שהפך מהר מאוד להתייבשות), כוויות שמש ועקיצות ,רצועת ברך מתוחה וקרסול נקוע.
כדאי להיות מוכנים לכל מקרה, אז קחו אתכם ערכת עזרה ראשונה ותדאגו לכתובת של מרפאה או רופא שתוכלו לסמוך עליהם בכל אי שתגיעו אליו, אם לא בכל עיר מרכזית. כן, אני יודעת, זה נשמע שיא הפרנויה, אבל העובדה שהייתי ערוכה מראש עם כתובת של רופאה דוברת עברית במנילה הצילה לנו את הטיול (או לפחות את תחילתו, אם אתם רוצים להיכנס לדקויות).
אם לא היינו פונים אליה, עפר היה כנראה מוצא את עצמו מחובר לאינפוזיה בבית חולים.
מעשה ברופאה שצדקה
מכירים את זה שאתם מגיעים למרפאת מטיילים לעשות חיסונים ליעד האקזוטי שאתם טסים אליו ועל הדרך הרופא מתחיל להזהיר אותכם מלאכול אוכל מקומי שבושל בצורה לא ברורה, מלשתות מים לא מבוקבקים ובאופן כללי מלנשום אוויר?
אז במקרה שלי אני נפלתי על אחת כזאת, ובזמנו חשבתי שהיא מגזימה ושזה כנראה חלק מהשפעות המקצוע, בליווי קמצוץ של מרמור הנובע מזה שכל הפציינטים שלה טסים לחופשה. אז זהו שלא, כי מסתבר שאפילו מילקשייק רחוב תמים יכול להפוך לתקרית בריאותית בפוטנציה. תקרית שהרסה לי את השבוע האחרון של הטיול.
המים בפיליפינים לא טובים לשתייה (גם הקרח), ולכן יותר מכדאי לשתות מים שמגיעים רק מבקבוקים סגורים.
אני יודעת, זה לא מפתה כמו מילקשייק מנגו, אבל זה בהחלט עשוי למנוע סיבוכים בהמשך הדרך.
2.בטיחות
מלבד האי הדרומי מינדנאו, לגביו מופיעה אזהרת מסע בשל ארגוני טרור השוהים באזור, הפיליפינים נחשבת למדינה די בטוחה עבור מטיילים. כמובן שרצוי להפעיל שיקול דעת כמו בכל טיול ולהיזהר מכייסים ותחבולות נפוצות, להימנע מסמטאות חשוכות ולשמור על השתייה שלכם כשאתם יוצאים בערב (לא רק נשים אגב).
טיפ חשוב שלמדנו על בשרנו הוא לבדוק את מיקום המלון/דירה/הוסטל שאנחנו מתכוונים לשהות בו. ממליצה לכם בחום לוודא שהאזור שאתם מתכוונים לשהות בו נחשב לאזור בטוח, ולא מהווה רובע חלונות אדומים מאולתר כמו שקרה לנו.
למרבה הצער תעשיית המין היא תעשייה מאוד בולטת ופורחת באזורים מסוימים בפיליפינים והיא לא פוסחת על הערים הגדולות: המלון הראשון שבו שהינו במנילה התגלה ככזה שמוקף במועדוני חשפנות, מכוני "עיסוי" ומכוני ליווי.
לא נעים ולא בטוח שהייתי מרגישה בנוח להסתובב שם לבד.
3.לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן!
הפיליפינים היא מדינה מתויירת, בטח ובטח שבשיא עונת התיירות (מאי-ינואר). לכן, אם אתם מחפשים חופים שקטים ומבודדים שנראים כאילו נלקחו מגלויה, הסיכויים שלכם למצוא אותם בנקודות ששאר התיירים כבר גילו והתקבצו בהן, הם די קלושים.
דוגמא טובה לכך היא עיירת הנופש אל נידו שממוקמת בצפון האי פלאוואן- מדובר בעיירה חמודה שמהווה נקודת יציאה למגוון סיורי איילנד הופינג, אבל, וזה אבל גדול – הסיורים האלה (והעיירה עצמה) מפוצצי תיירים.
כדי למצוא פיסת גן עדן קטנה משלכם, כנראה שתצטרכו לחפש אזורים ששמם עדיין לא שגור בלקסיקון התיירותי, או לחלופין להזמין לכם חדר בריזורט יוקרתי עם חוף פרטי. אגב, אין שום דבר פסול בלטייל במקומות מתויירים כל עוד הצפיות שלכם תואמות את העובדה שהם כאלה. פריז לדוגמא היא אחת הערים המתויירות בעולם והיא עדיין קסומה בעייני.
4.תחבורה ציבורית, לא מה שדמיינתם
אחרי הנחיתה במנילה, נקודת הפתיחה הראשונה של הטיול שלנו הייתה אמורה להיות בצפון, באזור טראסות האורז של בנאווה.
רוב המטיילים הנוחתים במנילה עושים את דרכם באוטובוס, בנסיעה הלוקחת בין 8-11 שעות (הלוך קצר יותר מחזור).
אנחנו החלטנו לקחת לשם אוטובוס לילי כדי לחסוך בזמן והוצאות על מלון. לצערי, מה שלא יכולנו לדעת מראש, הייתה העובדה שהמחשבה שנישן במהלך הלילה הזה הייתה מוטעית לחלוטין.
הכבישים באזורים היותר כפריים של הפיליפינים לא בדיוק חלקים והמושבים רחוקים מלהיות המושבים אליהם התרגלנו בארץ.
בתור מי שבדרך כלל אין לה שום בעיה לנמנם במהלך נסיעות אוטובוס בארץ, אני יכולה להכריז בגאון שבמידה ואין לכם כישרון ייחודי להירדם על כל משטח פנוי כמו טירון בצבא, כנראה שגם אתם לא תצליחו להירדם במהלך הנסיעה הזו.
בנוסף, מומלץ לצאת להפסקת הפיפי הארוכה בחייכם לפני היציאה לדרך, כי אין יותר גרוע מפיפי לחץ שנייה אחרי שעליתם, או יותר מביך- עצירת שירותים במיוחד בשבילכם… (מניסיון).
כלי תחבורה פופולריים נוספים הם הג'יפני -ג'יפ אמריקאי מתקופת מלחמת העולם השנייה שהוסב לכלי תחבורה ציבורי דמוי מונית שירות, והטרייסיקל- מן אופנוע שחובר אליו תא ברזל עם מושב לנוסעים ומשמש כסוג של מונית זולה. השניים נוסעים בעיקר תודות לכוח רצון טהור, והנסיעה על שניהם מהווה חוויה לטוב ולרע.
מוניות "רשמיות" לעומת זאת הן כלי תחבורה פחות פופולרי בקרב מטיילים ובצדק, היות והן נוטות להיות יקרות להחריד בהשוואה לשאר התחבורה הציבורית שיש לפיליפינים להציע.
טיפ קטן: במידה ואתם מתכוונים להגיע מהשדה תעופה למלון שלכם במונית, מומלץ להשתמש במוניות הרשמיות של השדה (צהובות).
ההמתנה אומנם ארוכה (אנחנו חיכינו קרוב לשעה) אבל הסיכוי שתקבלו מחיר גבוהה יותר מהנדרש הוא הרבה יותר נמוך.
בין האיים עצמם ניתן להתנייד בתחבורה ימית או אווירית. אנחנו העדפנו לטוס ברוב המקרים מטעמי נוחות וזמן למרות המחירים הגבוהים יותר. לעומת הפלגה במעבורות, טיסות הן משמעותית קצרות יותר. עם זאת, לעיתים קרובות יש עיכובים בהמראה, כך שקשה לדעת מראש כמה זמן תחסכו בפועל.
בשורה התחתונה, אם אתם רוצים לחסוך בכסף, היצמדו לתחבורה הציבורית שהמקומיים משתמשים בה, אבל באותה נשימה, אל תצפו שהיא תתפקד באותן נוחות ויעילות אליהן התרגלתם בארץ.
5.גלו סבלנות והבנה
בהרבה מובנים הפיליפינים היא עדיין מדינה מתפתחת.
בין אם זו התחבורה הציבורית, תשתיות המים, החשמל והאינטרנט, הבירוקרטיה המקומית או פערי המעמדות- במידה והשהות שלכם במדינה לא אקסקלוסיבית לריזורטים של חמישה כוכבים ללא מגע עם האוכלוסייה המקומית, אתם כנראה הולכים להרגיש את זה.
דברים הולכים להשתבש: לא תמיד הולך להיות חשמל, לא תמיד תצליחו להזמין טיסה באינטרנט או אפילו בטלפון, כביסה שביקשתם לייבש תחזור רטובה כי היה גשם, יגבו ממכם מס נוסף על משהו כי אתם תיירים, וזה הולך להיות מתסכל.
ומה שיש לי להגיד לכם זה- תזרמו.
כעס ותסכול לא יגרמו לטיול שלכם להיות מוצלח יותר, וככל שתשלימו עם העובדה הזו ועם זה שדברים מתנהלים פה אחרת מהר יותר, ככה תוכלו לחוות טיול טוב ושליו יותר. מה שמובן מאליו במקום שממנו את באים לא בהכרח מובן מאליו פה, והבדלי תרבויות זה משהו שצריך להתרגל אליו.
מנגד לכל האי נוחות הזאת עומדת הכנסת האורחים הכי חמה שאדם יכול לזכות בה, ערכים של אהבת הזולת וערבות הדדית חזקים יותר מכל מקום אחר שהייתי בו, ובאופן כללי אנשים נפלאים באמת.
יצא לנו להתארח בכפר כ"כ עני, שמה שקיבלנו בתור ארוחת ערב היה אורז עם מלפפון מוקפץ, ואת המקלחת שלנו עשינו בגיגית עם צינור מים בחדר סאונה מאולתר.
ואתם יודעים מה? אני בטוחה שקיבלנו את ההכי טוב שיכלו לתת לנו, ובסוף יום של הליכה, הרגשתי שאין יותר ברת מזל ממני.
מקלחת צינור? מהמם! עוד חוויה לאוסף! אורז וזהו? לפחות זה לא חטיף גרנולה!
6.כשאומרים לכם שאתם לא יכולים לנווט למקום מסוים לבד, הם מתכוונים לזה
בסופו של דבר, אחרי נסיעת אוטובוס ארוכה כמו הגלות הגענו ליעד שלנו בצפון.
בשנייה שירדנו מהאוטובוס התנפלו עלינו משהו כמו עשרה מדריכי תיירים שהחלו להציע לנו את שירותיהם בניווט. ואני, בחורה שלא ניווטה עד כה אפילו פעם אחת, החלטתי שזה הזמן והמקום ללמוד ולנווט יומיים רצופים, בין ג'ונגלים סמי טרופים וטרסות אורז, על בסיס סיפור מסלול שמצאתי באתר למטייל. 🤦♀️.
המדריכים ניסו להזהיר אותנו שלא נמצא את דרכנו, ואני החלטתי שנסתדר.
ובאמת, ביום הראשון הסתדרנו יופי- הגענו ליעד בהצלחה יחסית, אמנם עם רצועת ברך מתוחה, ואומנם כמעט פספסנו את הפנייה לכפר, אבל הי- הגענו! היום השני לעומת זאת? בואו נגיד שכל דמיון ליום הקודם הוא מקרי בהחלט.
קיבלנו הוראות מסלול והתחלנו ללכת. אחרי משהו כמו 10 דק' הגענו למה שנראה כסופה של טראסת האורז שעל הקצה שלה הלכנו עד לאותו רגע, ולא הצלחנו להבין איך ממשיכים הלאה.
חזרנו חזרה כדי לוודא שלא טעינו בדרך ,ועקבנו שוב אחר ההוראות. גם הפעם הגענו לאותו מבוי סתום לכאורה.
חזרנו לכפר בתבוסה והבנה שלא נוכל כנראה לנווט לבד ועדיף לשכור את שירותיו של מקומי שידריך אותנו אל היעד.
כעבור חמש דקות מצאנו את עצמנו הולכים בעקבות שני ילדודס שהחלו לקפץ על טרסות האורז הצרות בכפכפי אצבע וקלילות מעוררת קנאה, בזמן שאנחנו נאבקים לשמור על שיווי משקל בסיסי בנעלי הספורט הממותגות שלנו.
אפשר לומר שאת השורות האלה אני זוכה לכתוב בזכות אותם ילדים, כי לא רק שהמסלול הזה התגלה כמשמעותית יותר סבוך ממה שיכולתי לדמיין, אלא שבאמצע המסלול גם החלה סוג של סופה טרופית שהפכה את המסלול שלנו להרבה יותר חלקלק ומסוכן.
למזלנו, מבחינת הילדים אלו לא היו חדשות מרעישות או משהו להתרגש בגללו, והם המשיכו להוביל אותנו עד לארץ הנכספת.
תעשו לעצמם טובה, אל תהיו עקשנים כמוני וכשצריך תשכרו מדריך מקומי שיודע מה לצפות מהמסלול.
7.זה לא כמה טיפות של גשם
הסופה הטרופית שהזכרתי בסעיף הקודם והפתיעה אותנו באמצע המסלול לא הייתה גשם רגיל.
המטאפורה הכי טובה שיש לי זה ברז מים שנפתח בפתאומיות ומישהו שכח לסגור אותו. תוך דקות ספורות הינו רטובים על לשד עצמותינו,
וזה אומנם נכון שעד לאותו רגע ממש רציתי מקלחת, אבל לא ככה.
על זה נאמר: Be careful what you wish for 'cuz you just might get it.
אבל האמת היא, שהבעיה האמתית לא הייתה בכלל הבגדים שלבשתי באותו רגע. הבעיה האמתית הייתה שהתיק שלי וכל תכולתו הלא מוגנת נרטבו גם כן, כולל בגדים להחלפה ודרכון. המזל שלי הסתכם בזה שלדרכון שלי היה מגן, ולכן הנזק הסתכם בלחות בלבד.
כדי להימנע מסיטואציות רטובות מעיין אלה, אני מציעה לבדוק תחזית ולהשאיר את כל מה שלא הכרחי למסלול בתחנה אליה תחזרו בסופו. את הדברים שכן תיקחו אתכם מומלץ לעטוף ביריעת מגן אטומה לגשם.
8.משנה מקום משנה מזל
כפי שציינתי, בעזרת זוג מדריכי הדרך המופלאים שלנו, הגענו בסופו של דבר לארץ המובטחת: הכפר בטאד.
מולנו נפתח אמפי של טרסות אורז ירוקות מנוקדות במקבצי מבנים. התצפית הייתה מדהימה ובאמת שלא היו מאושרים מאיתנו.
כלומר, לא היו מאושרים מאיתנו בדיוק עד לרגע שבו הבנו שיש לנו רק את אותו ערב לבלות במקום, כי יום למחרת אין הסעות צהריים לנקודה הסופית שלנו ולכן נאלץ לעזוב בבוקר. הסיבה לעזיבה המהירה שלנו הייתה הרצון להספיק ולראות אי נוסף לפני הקורס צלילה שתכננו לאמצע הטיול.
ואם יש משהו אחד שאני רוצה שתיישמו בניגוד אלי, זה את זה: תהיו גמישים. אם טוב לכם במקום מסוים- תישארו שם.
תישארו שם ותחוו אותו עד הסוף. אל תרוצו ליעד הבא רק כדי להספיק הכל. כמובן שזה גם תקף גם בצורה ההפוכה: אל תישארו במקום מסוים, בין אם זה מלון או יעד, אם לא טוב לכם בו.
היו לנו מספר מקרים לאורך הטיול בהם רצינו להישאר במקום מסוים ולא נשארנו בגלל לחץ להמשיך הלאה ליעד הבא, ואז היעד הבא היה מתגלה כפחות ממרגש והזמן בו היה נמתח כמו מסטיק.
הפחד מלפספס את הדבר הבא עשוי למנוע מכם לחוות את ההווה, ועד כמה שהמשפט הזה נשמע כמו קלישאה מעוגיית מזל, זו לא דרך שבה אני רוצה לחוות את הטיולים הבאים שלי.
לכו בעקבות הלב, בעקבות חוויות, ובעקבות אנשים שאתם פוגשים וטוב לכם בחברתם. בסופו של יום, זה מה שתזכרו מהטיול, ולא כמה דברים הספקתם.
9.דעו את עצמכם
הלוואי והייתי צוחקת, אבל זה לקח לי חודש שלם של טיול בארץ זרה, להבין שאני לא טיפוס של חופשות בטן גב.
אני צריכה אקשן, נופים משתנים, שבילים שמובילים אותי לאנשהו, ובסופם תחושת הישג.
על חוף הים אני יכולה לבלות יום אחד, מקסימום שניים אם יש לי ספר טוב, ואחרי זה אני מתחילה להשתגע משעמום.
נסו להבין מראש מה עושה לכם טוב ותכננו את הטיול בהתאם. אם אתם לא בטוחים, ראו סעיף קודם.
10.צלילות ומה שביניהן
את הקורס צלילה שלנו עשינו בפיליפינים ובאמת שהיה מוצלח (לינק בתחתית הטיפ). המדריך שלנו היה סופר מקצועי וגם עברנו חווית גיבוש מגניבה עם שאר התלמידים שעברו את הקורס יחד איתנו. פלוס נוסף הוא שזה זול יותר מלעשות את הקורס בארץ.
מצד שני, זה גם גזל שבוע שלם מהטיול שלנו בחו"ל, ואם אין לכם כרטיס טיסה פתוח או תאריך חזרה לא ידוע לארץ, זה המון זמן יקר שיורד לכם מהטיול. כך שיכול להיות שבדיעבד זה יותר חכם לעשות את הקורס בארץ ולהגיע לפיליפינים כשאתם כבר מוכנים לצלול.
טיפ קטן 1– כדאי לקחת בחשבון שצריך להמתין 24 שעות בין צלילה לטיסה, אז מומלץ לתכנן את זמנכם בהתאם.
טיפ קטן 2 – אם יש חוויות מיוחדות שאתם רוצים לחוות כמו צלילה עם כרישים למשל, כדאי מאוד לבדוק מראש מה הרישיון שחוויה מסוג זה מצריכה, היות ויש חוויות המצריכות רישיון לצלילה עמוקה יותר ממה שקורס כוכב ראשון מאפשר.
במידה ואתם פחות בקטע של צלילות, ושנוקרלים יותר קורצים לכם, תבדקו את הציוד שלכם לפני הקפיצה למים (בצלילה זה פשוט מובן מאליו) על מנת למנוע חוויה לא נעימה של מסכה דולפת או מים שחודרים לכם לתוך הצינור.
http://dream-divers.cebuarea.com/
כמה טיפים כללים:
11. אם אתם רוצים לצלם תמונות שקיעה של חופים נסו לצלם אותן מטראסות של ברים ולא מהחופים עצמם.
בשנייה שהשמש יורדת זבובי החול מתעוררים לחיים. כל תמונה שצילמתי בחוף נקאפאן עלתה לי בדם- תרתי משמע.
היה אפשר לשחק עלי חבר את הנקודות אחרי שסיימתי, ואיבדתי ספירה אחרי משהו כמו 30 עקיצות. כן, שמתי אלתוש. זה לא עזר.
12. אל תוותרו על הצפון: הרבה מהמטיילים מתמקדים בצלילות ובטן גב בחופים, אבל לצפון הפיליפינים יש הרבה מה להציע בתחום האטרקציות החל מטרסות אורז מרהיבות, טרקים ומפלים, וכלה במפגשים תרבותיים אותנטיים. אתם אפילו יכולים לנסות ולהגיע לכפר בוקלאן ולעשות קעקוע מסורתי אצל המקעקעת המבוגרת בעולם (103 פעם אחרונה שעשו כתבה בנושא).
13. כל מסלולי האיילנד הופינג באל נידו דומים אחד לשני, כך שאני חושבת שאין טעם להזמין יותר ממסלול אחד על ההתחלה.
נסו אחד, ואם גיליתם שאתם מתים על הקונספט, תזמינו עוד אחד.
אגב, הארוחות בסיורים האלה הן פינוק אמיתי וכנראה הארוחה הכי טובה שאכלתי לאורך הטיול כולו.
14. ואם כבר מדברים על אוכל, אני ממליצה לארוז איתכם מנה חמה או חטיפי אנרגיה לרגעי חירום.
כשאתם שוהים במקומות בהם האוכל נגיש אני ממליצה לאתגר את בלוטות הטעם שלכם ולנסות אוכל מקומי.
INASAL רשת מזון מהיר שהתחבבה עלינו, אותה גילינו בזכות קורס הצלילה, היא מסעדה המתמחה בעוף ודגים על הגריל בסגנון מקומי.
קינוח מקומי שהתאהבנו בו הוא ה HALO HALO – שמורכב משכבות על גבי שכבות של דברים טעימים המעורבבים עם יחד קרח גרוס.
באל נידו אל תפספסו את MIDTOWN BAKERY – יש להם לחמניות רכות ואווריריות כמו ענן.
יש לכם שאלה? משהו להוסיף? חוויה שאתם רוצים לחלוק? השאירו תגובה לאחר הישמע הצליל.😉
*ביפ*
what do you think?